הפנים האמיתיות של אדם אשר ילדיו נותקו ממנו, כמעט

תכירו, זהו שימי. בחור חרדי מן היישוב, גרוש ואב לשני ילדים קטנים.
לפני כשש שנים החליטו הוא וגרושתו להתגרש. הם ניסחו הסכם באמצעות עו"ד וההסכם אושר. לכאורה, זוג אשר נפרד ללא מלחמות ומתוך הבנה כי יחסיהם הגיעו לקיצם.
במסגרת ההסכם נוסחו גם זמני השהות של האב עם ילדיו.
במשך השנה הראשונה, זמני השהות התקיימו בהתאם להסכם.
ברם, לאחר כשנה, ובעקבות התחזקותה של האם מבחינה דתית, החלה האם להרחיק את הילדים מאביהם, ומבחינתה כל הדרכים היו "כשרות"- היא טענה שהאב לא דתי מספיק, שהאב אלים, שהאב כופר, היא הגישה בקשות הזויות לבית הדין ולבית המשפט- כלל הבקשות נדחו, הסיתה את הילדים, נפתחה חקירה כנגד שימי בחשד לאלימות כנגד הילדים- חקירה אשר הסתיימה בסגירת התיק מחוסר אשמה, תלונות למחלקת הרווחה, מעבר דירה לעיר אחרת מבלי להודיע לאב, רישום הילדים למוסדות חינוך חרדיים תוך שינוי שם המשפחה שלהם בכדי לנתק את הילדים מהאב תודעתית, סירוב לקיים את החלטות בית הדין הרבני,ועוד.
במשך כשש שנים, שימי ראה את ילדיו פעמים ספורות בכל שנה, וגם המפגשים הנ"ל התקיימו לאחר מאמצים רבים, וזאת למרות שכל הגורמים- עובדת סוציאלית, משטרת ישראל וועדת התסקירים לא מצאו רבב בהתנהלותו של שימי, וחלק מהגורמים אף תמכו בשימי ומתחו ביקורת חריפה כנגד הגרושה.
לפני מספר חודשים, שימי הגיע למשרדי. לבקשתי, התקיימו דיונים דחופים בבית הדין, והוא שב לראות את ילדיו, למרות התנהלות גרושתו. 
ממספר סיבות, ולאחר מאמצים רבים, עלה בידי לפסול את הרכב הדיינים שדן בתיק, ולהעבירו להרכב אחר.
הגרושה, אשר ראתה כי לא נוותר על הילדים, החליטה להעליל על האב עלילות נוספות והגישה בקשה לצו הגנה- הבקשה נדחתה על הסף והגרושה חויבה בהוצאות משפט. 
עתה, אנו מחכים לדיון בפני הרכב הדיינים החדש, ומכינים תביעה נזיקית כנגד הגרושה.
אנו לא נוותר.
אך זהו סיפור אחד מיני רבים.

אני קורא לכלל המערכות - בתי המשפט, בתי הדין הרבניים, משרד הרווחה, המועצה לשלום הילד וכדו', להתאגד ולהבין: הילדים זקוקים לשתי דמויות הוריות- אב ואם בחייהם. לא ייתכן כי האם תשתמש בילדים ותמנע מהם ליהנות משני ההורים.